למה הילד לא נותן מספיק כבוד להורים ולמה הילד מתחצף?

בזמן אחרון אני יותר ויותר שומעת שהורים מתלוננים על כך שילדים מתייחסים בחוסר כבוד אליהם, מזלזלים במה שנאמר אליהם ועוד מה שיותר גרוע מזה מתחצפים.

מדוע זה קורה?

מה גורם לילדים להתנהג בצורה כזאת?

ראשית חשוב שכל הורה יסיק לעצמו מסקנה מה זה בשבילו "לתת כבוד להורה".

חלק מההורים מניחים שילד שמתייחס בכבוד להורה הוא ילד שמתנהג באופן ממושמע – מקשיב לכל מה שהורה אומר לו, בלי להתווכח על הדברים ומבצע כל מה שמבוקש ממנו.

אבל האם באמת היחסים כאלו בין הילד להורה נקראים יחסים של כבוד והאם הם באמת תורמים לתקשורת שלנו עם הילד ולהתפתחותו?

האם זה בסדר שילד לפעמים יתווכח איתנו, לא יסכים איתנו?

בעצם הפעמים הראשונות כשהורה נתקל במילה "לא" של הילד הם כאשר הילד מגיע לגילאי שנתיים – שלוש. בגילאים האלה, הילד בעצם מתחיל לבנות את האישיות שלו, בוחן מיהו ומה הוא יכול. הוא בוחן אלו דברים הוא מסוגל לעשות לבד ולכן רוצה לעשות הכל באופן עצמאי. בעקבות לכך הוא מתנגד לרצון של ההורה לעזור לו ומעוניין לעשות הכל באופן עצמאי.

אז איך אנחנו צריכים להסתדר עם המילה "לא" של הילד ואיך אנחנו צריכים לבנות את התקשורת שלנו כך שהילד יתייחס אלינו בכבוד ויסמוך עלינו?

ראשית, אי אפשר לבנות יחסים של כבוד, אם מתן כבוד הוא לא הדדי. זאת אומרת עם אנחנו מצפים מהילד שהוא יתייחס אלינו בכבוד אנחנו גם צריכים להתייחס אליו בכבוד. להתייחס אל הילד בכבוד זה לא אומר להסכים איתו על כל דבר. להתייחס אל הילד בכבוד זה אומר להתחשב ברצון של הילד, ללכת לקראתו במידה וזה מתאפשר, לתת לו להביע את עמדתו ואת רגשותיו (אפילו אם אנחנו לא מסכימים איתן). מצד שני הילד אמור להרגיש שבמידת הצורך הורה יעניק לו גבולות ברורות ולא ילך לקראתו.

כשהילד רואה שהורה מתחשב ברצון שלו, נותן לו להביע את מה שהוא מרגיש, הוא יותר מוכן לשתף פעולה עם ההורה. בואו ניקח דוגמה. לסבתא של הילד יש יום הולדת. כל המשפחה ביחד עם הקרובים הגיעו לביתה של סבתא כדי לברך אותה וכדי לחגוג איתה את יום הולדתה. הגיע זמן לברכות. כולם מברכים את סבתא והילד לא רוצה. סיטואציה לא נעימה.....אבל ייתכן והילד מתבייש בגלל כל האנשים שסובבים אותו ולא מרגיש בנוח לעשות את זה עכשיו. כדי שהילד ירגיש שאתם מתחשבים ברגשות שלו, אתם יכולים להגיד לו דבר הבא: "אני רואה שאתה לא מרגיש בנוח לברך את סבתא עכשיו. זה יהיה נעים לסבתא אם תברך אותה מאוחר יותר" באופן כזה אתם מראים לילד התחשבות ברגשותיו וגם נותנים לו אופציה לעשות את הדברים מאוחר יותר.

מצד שני הורה חייב להעניק את הגבול, אם הוא רואה חשיבות לכך. בכל מקרה בין אם אנחנו מסכימים עם הילד או לא, חשוב שניתן לו להתבטא ולהביע את רגשותיו. לדוגמה, לילד יש אח חולה. אחיו של הילד לא הגיע לבית הספר בגלל היותו חולה. הילד מסתכל על ואחיו ואומר לאימא: "אני גם לא רוצה ללכת לבית הספר". כאן חשוב למשל שתעשו ניתוק בין שתי סיטואציות ותסבירו לילד: "אחיך עכשיו חולה. הוא לא יכול ללכת לבית הספר. אני מבינה שאתה היית רוצה להישאר בבית עם אחיך. היום אתה צריך ללכת לבית הספר". כשאתם נותנים לילד להתבטא ולהביע את מה שהוא מרגיש, ומצד שני מעניקים גבולות בזמן המתאים - הילד רואה שמתחשבים בו, נותנים לו כבוד, ושאפשר לסמוך עליכם.

חשוב לציין שזה שאתם נותנים לילד להתבטא ומתחשבים ברצונותיו מאפשר לילד להבין שהוא יכול לגבש דעה ששונה מדעה של אחרים וזה בסדר, בצורה כזאת הילד ירגיש יותר בטוח בעצמו ובעתיד זה יעזור לו להביע את עמדתו לסובביו (בין אם זה חברים שלו או אנשים מבוגרים). הורה שכל הזמן עומד על שלו ולא מאפשר אף פעם לילד להביע את מה שהוא מרגיש, גורם לכך שילד ירגיש לא בטוח בעצמו ובעמדתו. בהמשך זה גם יכול להשפיע על כך שהילד יכול להיגרר אחרי כל מיני קבוצות מסוכנות כי ירגיש שזה לא בזכותו לסרב להם.

לסיכום! כדאי שתבחרו בסמכות גמישה. סמכות שמצד אחד מאפשרת התחשבות ברצונותיו של הילד ומצד שני מאפשרת להציב גבולות במקום ובזמן המתאים. באופן כזה אתם מחנכים אישיות שמצד אחת סומכת עליכם, יודעת מה מצופה ממנה ומצד שני מאמינה בעצמה ומגבשת את זהותה ואת עמדותיה.

אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם המילה "לא" של הילד?

באלו סיטואציות אתם מוכנים להתגמש וללכת לקראתו?

רוצים כבר עכשיו לשנות את האווירה בבית ולבנות תקשורת מכבדת עם הילדים שלכם – מוזמנים לפנות אלי.

הורות בכייף

מאיה ניידיס – ייעוץ והדרכת הורים