כאשר הילד מתחצף – זה מעצבן ומכעיס. התגובות הראשונות שעולות אצלנו בראש, כאשר הילד מתחצף הם: "מי לימד אותך לדבר כך? איך אתה מעז לדבר איתי כך?" לצערנו התגובות האלה לא עוצרות את ההתחצפות.
אז מה עושים?
קודם כל עלינו להבין מה הסיבה שהילד מתחצף? האם הוא כועס על משהו? האם משהו עיצבן אותו? או שזה עניין של תשומי? כאשר אנחנו מבינים את מקור הבעיה - יותר קל לטפל בבעיה עצמה. תראו לילד שאתם מבינים את הרגשות שלו (זה לא אומר שאתם מסכימים עם הדרך שהילד מביע את רגשותיו – התחצפות). כאשר הילד רואה שאתם מתחשבים ברגשות שלו – זה משפיע על תקשורת יותר נעימה ביניכם לבין הילד.
שדרו לילד שאפשר להרגיש כל רגש, אסור להתנהג בכל התנהגות. הילד יכול להרגיש, כעס, עצב, שמחה, להיות מעוצבן....שאלה באיזה דרך הילד מביע את הרגשות שלו. לימדו את הילד דרך הולמת להבעת הרגשות שלו. למשל שהילד יכול לבוא ולספר לכם על רגשותיו.
תהוו דוגמה אישית עבור הילד. שדרו לילד איך אתם מביעים את הרגשות כשמשהו מעצבן אתכם, מעליב אתכם, מתסכל אתכם, מכעיס אתכם.
תעשו עם הילד משחקי תפקידים שבם תתרגלו סיטואציות שבם הילד חש אכזבה, תסכול כעס..... למדו את הילד תוך כדי משחק טכניקות להבעה עצמית.
למדו את הילד כיצד הוא יכול להירגע בעת סערת רגשות. למשל כאשר משהו מעצבן אותו – לנסות לחשוב על משהו נעים.
שבחו את על התנהגותו הנאה ותגובותיו ההולמות. זכרו החיזוקים שלכם מחזקים את ההתנהגות הנאה של הילד שלכם, מחזקים את ביטחונו האישי של הילד שלכם, נותנים הרגשה לילד שרואים אותו ויוצרים תקשורת יותר נעימה ביניכם לבין הילד שלכם.
מה אתם עושים כשהילד מתחצף? אודה לתשובותיכם בתגובות
הורות בכייף מאיה ניידיס – ייעוץ והדרכת הורים.
