בפוסטים הקודמים דיברתי על חשיבות של שיתוף פעולה ועל חשיבות של הכנה מראש, שאלו שני גורמים מאוד חשובים שמשפיעים על מוכנות של הילד להקשיב לנו ולהיענות לבקשות שלנו. הסברתי שעל מנת שילד ישתף איתנו פעולה אנחנו צריכים להראות התחשבות בו וברגשות שלו, להראות שאנחנו מבינים מה הוא מרגיש בסיטואציה זו או אחרת. הסברתי גם כן שאם אנחנו מסבירים לילד מראש איך הדברים יתנהלו זה גורם לילד להיות יותר מוכן להקשיב לנו.
אך לצערנו, לפעמים למרות שאנחנו מראים לילד את התחשבות שלנו בו ומכינים אותו מראש למה שעתיד לקרות – הילד עדיין מסרב להקשיב ויותר גרוע מזה: מתפרץ בבכי, צועק, כועס.
אז מה עושים במקרה זה?
בואו נדמיין סיטואציה שאתם מתכוונים ללכת עם ילד לחנות צעצועים. נגיד והכנתם את הילד מראש שאתם תקנו משחקים מסוימים. אתם מגיעים לחנות ו... הילד מבקש ממכם לקנות משחק שלא היה ברשימת הקניות. למשל הסברתם לילד שאין באפשרותכם לקנות משחק נוסף. בתגובה להסבר שלכם, הילד נשכב על הריצפה, בועט עם הידיים ורגליים ודורש ממכם לקנות משחק.
כן, מצב לא נעים.
במצב כזה קודם כל צריך לתת לילד להירגע.- כי כאשר הילד נמצא בסערת רגשות הוא לא שומע.. אפשר אפילו להוציא את הילד מהחנות ולהושיב אותו בפינה שקטה איפה שהוא יוכל להירגע.
לאחר מכן בשלב ראשון מסבירים לילד שאנחנו מבינים שהוא עצוב (מעוצבן) בגלל שלא קניתם את המשחק שהוא ביקש. פתיח כזה מראה את התחשבותכם בילד, עושה את השיח יותר נעים וגורם לילד להיות יותר מוכן לשתף איתכם פעולה. לאחר מכן חשוב לנהל עם ילד שיח על מה שקרה ולהעניק לו גבולות. חשוב להסביר לילד שהוא יכול להרגיש כל רגש, אך הוא לא יכול להתנהג בכל התנהגות שבא לו. לדוגמה אתם יכולים להסביר לילד שאתה יכול להרגיש עצב, כעס, אך אתה לא יכול להביע את הרגשותיך בצעקות, בעיטת רגליים וכו'. במקביל חשוב להסביר לילד, איך כן הוא יכול להתנהג. למשל אתם יכולים להסביר לילד שהוא יכול לבוא אליכם ולהגיד שהוא כועס עצבני (אנחנו מבטאים את הרגשות בעזרת מילים). בצורה כזאת אתם מצד אחד מראים התחשבות בילד, ברגשותיו ומצד שני - מסבירים כיצד עליו להתנהג.
נ.ב. אשמח לשמוע בתגובות האם הפוסטים שלי עזרו לכם לעודד שיתוף פעולה מצד הילד (האם זה עזר לכם יותר לגרום לילד להקשיב לכם ולהיענות לבקשות שלכם?
לאיזה נושאים נוספים הייתם רוצים שאתייחס בבלוג שלי?
הורות בכייף
מאיה ניידיס – ייעוץ והדרכת הורים.
