איך מלמדים את הילד להגן על עצמו

כמה פעמים יצא לכם לשמוע את הילד שלכם מספר: "העליבו אותי..., הרביצו לי...."?

הבשורה לא נעימה, אבל אם זה לא קורה לעיתים קרובות ואם זה לא איזשהו מקרה חריג – אנחנו לא נכנסים ללחץ ולא הולכים למחנך או להורה של הילד המעליב לברר כיצד קרה הדבר. בניגוד לכך, כשמעליבים את הילד שלנו באופן שיטתי זה מדליק לנו נורה אדמה.

מה עושים עם זה?

איך מלמדים את הילד להגן על עצמו?

קודם כל לא משנה מעליבים את הילד באופן שיטתי או באופן חד פעמי – חשוב שאתם תראו לילד שאתם שם יחד אתו, מקבלים אותו כמו שהוא, מבינים את הרגשות שלו. בצורה כזאת הילד ירגיש יותר ביטחון בעצמו, הילד ירגיש שהוא יכול לספר לכם כל דבר, הילד ירגיש שהוא יכול לסמוך עליכם, הילד ירגיש שאתם אמפתיים כלפיו. לדוגמה תגידו לילד: "אני מבינה שלא היה לך נעם לשמוע את זה..."

דבר נוסף שחשוב לעשות בכל מקרה – לדבר עם הילד על האירוע. תנסו לברר את נסיבות האירוע, תנסו לבדוק האם הילד יודע מה הסיבה לכך שהעליבו אותי. זכרו, אל תהיו מהירי החלטה, יכול להיות שהילד מספר דברים מנקודת זווית שלו והמעליב בכלל לא אשם. עודדו את הילד למצוא פתרון מסיטואציה שנוצרה.

לפעמים כשמעליבים את הילד באופן שיטתי קצת קשה למצוא פתרון לסיטואציה. אחד הדברים שכל כך בא לעשות - לדבר עם המעליב, אבל אם נהיה שם במקום הילד – הוא לא ילמד להתמודד עם דברים לבד. ניתן לעודד את הילד לספר לילד המעליב על הרגשות שלו, אך זה לא תמיד עובד, כי יכול להיות שההפך: זה יגרום לסיפוק של הילד המעליב – "יש הצלחתי להעליב". להציע לילד לשמור הכול בפנים ולא להגיב? קשה ולא יעיל. הדבר רק יגרום להרגשה רעה של הילד. אז מה עושים?

לדוגמה אומרים לילד שלכם שהוא טיפש. תלמדו את הילד שלכם בשיא האדישות להגיב: "באמת, לא ידעתי שאני טיפש". אם הילד יגיב בצורה כזאת אז המעליב יבין שהוא לא מצליח להשיג את מה שהוא רצה ויפסיק להעליב. חשוב להבהיר לילד שייתכן והעלבות לא ייעלמו מייד והמעליב ינסה עוד במשך איזה שהיא תקופה להעליב את הילד שלכם, אך כשהמעליב יראה שזה לא משפיע על הילד שלכם – הוא יפסיק.

ודבר אחרון שחוב מאוד לעשות זה ליידע גננת/מורה על הדברים שקורים. חשוב מאוד שגננת/מורה תהיה מודעת לכך ותוכל במידת הצורך להתייחס לדברים.

מאיה ניידיס - הורות בכייף